<h1>ספר אהל מועד שער הברכות דרך תשיעי</h1>
<h2>דף ו:</h2>
תניא מברכין ברכת חתנים בבית חתנים וברכת האירוסין בבית האירוסין ומאי היא ברכת אירוסין בא"י אמ"ה אקב"ו להרחיק מן העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו הנשואות לנו ע"י חופה וקידושין בא"י מקדש עמו ישראל. וכן המנהג ברוב המקומות אע"פ שי"א שחותם בא"י מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקידושין. ורב אחא בשאלתות כתב וי"א דאינה צריכה וכ"כ ר"ש הלוי וכן עיקר. והמקדש ע"י שליח מברכין ברכת אירוסין והשליח עונה דאמרי' שלוחו של אדם כמותו.
נוסח הברכות א' שהכל, ב' יוצר האדם, ג' אשר יצר, ד' שוש תשיש, ה' שמח תשמח, ו' אשר ברא, ברכת היין שמברכין ראשונה היא במנין הז', אין מברכין ברכות הללו לא לעבדים ולא לקטנים.
אע"פ שאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד כתב בעל העיטור שמותר לברך ז' ברכות בכוס של בהמ"ז שהרי כולן בגמר סעודה ובכוס אחד די לו, למה זה דומה לי"ט אחר השבת שמברכין יקנה"ז על כוס אחד, והטעם לפי ששניהם על ענין אחד באים על יציאת שבת והכנסת יו"ט.
בחור שנשא אלמנה או בתולה ואלמון שנשא בתולה בכניסתה לחופה אם יש יו"ד מברכין שבע ברכות, וכן בכל סעודה וסעודה שעושה בו ביום מברכין אותן בסוף ארבע ברכות של בהמ"ז. ובשאר הימים עד תשלום ז' אם באו פנים חדשות פי' מי שלא נכנס לשם כלל כל ימי המשתה מברכין אותן. והרש"י פי' כל שלא היה שם אתמול ואע"פ שאין הפנים חדשות אוכלין שם מברכין אותן, ובשבת אפי' לא באו פנים חדשות מברכין אותן. כתבו בתוס' שאם באו פ"ח בבקר אפי' בסעודת הערב אם היו שם מברכין אותן שכל אותו יום פנים חדשות הן. אלמון שנשא אלמנה יום א' בלבד מברכין ז' ברכות אפי' באו פ"ח. במועד אין עושין סעודת אירוסין ונשואין מפני שאין מערבין שמחה בשמחה, ואם כנס קודם המועד ובאו לו פ"ח במועד בעצמן אפשר שמברכין ברכת חתנים שאין מבטלין הברכה מפני שמחת מועד וכ"כ רשב"א בתשובה. ונשאל לרשב"א באלמון שנשא אלמנה אם אומרים שבע ברכות בפני קהל, והשיב מבועז שהיה אלמון ונשא אלמנה וכתיב ויקח בועז עשרה אנשים מזקני העיר ונוסח אחר ליכא אלא אותו נוסח שאומרים לבתולה. שני חתנים שעושים חתנות בבית א' אחד מברך על שניהן בשעת כניסתן לחופה וכן בכל המצות, ועל זה שנינו בתוספתא יו"ד שעושין מצוה אחת אחד מברך לכולן. ואחד שעשה שתי מצות מברך על כאו"א וכ"כ רשב"א, והשיב על שני תאומים שנימולים ביום אחד שהמוהל אינו מברך אלא אחת, ואפי' בירך ברכה אחרונה בין ראשון לשני אינו חוזר ומברך על המילה בשני, שאין זה הפסק דהא אפשר דמל שני בחדא ידא ומברך ברכה אחרונה על הראשון.
ברכת אשר ברא אפי' אין שם פ"ח ולא עשרה מברכין אותה בחופה אם החתן אוכל שם, ואם הי' אלמון או אלמנה מברכין אותה ביום ראשון בלבד. זה הכלל אין מברכין ז' ברכות אלא בארבע' תנאים, ביו"ד ובפ"ח ובחופה וכל שבעה, והוא שלא ילך החתן לאכול בבית אחר. ואשר ברא אינה צריכה אלא שני תנאים והם בחופה מכלל ז' ברכות ומברכין אותה חוץ לחופה ואפי' בג' כל ז' ימי חופה ואפי' לא הזמין שם אדם. ופעמים מברכין אותה קודם החופה ואחריה, כיצד כל שעושה סעודת מרעות לחתונתו וזימן שם בני אדם הואיל והוא אמר לקרואים מחמת הלולא קריתי אתכם היום לסעודה אם עשה סעודה זו לאחר נשואין הואיל וכתיב נקי יהי' לביתו שנה מברך תוך י"ב חדש שהשמחה במעונו שאכלנו משלו והם עונים שהשמחה במעונו. ואם הזמין קרואים קודם הנשואין משנותנים שעורים בעריבה להטיל שכר לשתות בתוך ימי הנשואין מברכין אותה פי' משיתעסקו בסעודת הנשואין והוא שאמר להם מחמת הלולא פי' מחמת שאני רוצה להכניס בני לחופה. בד"א כשקדשו אבל לא קודם אירוסין דתרתי בעינן אירוסין וטרח להו, ומז' ימים ועד שלשים אפי' לא אמר אל הקרואים שמחמת הנשואין הוא קורא אותם מברכין שהשמחה במעונו, לרמב"ן מדאמרינן מחמת הלולא ש"מ אין מברכין שהשמחה במעונו אלא כשעושה סעודת מרעות לחתונתו אבל חתן הסועד עם בני ביתו אינו מברך כלל ע"כ, ז' ברכות שמברכין בבית חתנים הם רמז לז' קולות שנתנה בהם התורה ויש סוד נכבד וגדול במספר השביעיות ובמספר הזה יש רמז למדה הנמנית שביעית מגדלותה והיא הנקר' גן נעול אחותי כלה וזאת המדה נק' משכן שנאמר ונתתי משכני בתוככם ומתרגמינן ואשרי שכינתי ביניהון, וע"ז דרשו רבותינו ויהי ביום כלות משה כלת כתיב שנכנסה כלה לחופתה. אמר ר' יצחק בתחי' נברא אדם מן העפר וחוה מן האדם, מכאן ואילך בצלמנו כדמותינו לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש ולא שניהם בלא שכינה. אמר"י בר סימון מיכאל וגבריאל הם היו שושבינין לאדה"ר, אמ"ר אבהו והקב"ה נטל כוס של ברכה וברכן, ולעת"ל מברך את ישראל שנאמר יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל.
